🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בספר "שפתי חיים" לרב חיים פרידלנדר מובאים שני חידושים נפלאים בפרשתנו, ששניהם מלמדים אותנו על טיבה האמיתי של ההודיה — שהיא עניין של רגש עמוק, לא רק חשבון שכלי.
משה רבנו אינו מכה בעצמו את היאור, בגלל הכרת הטוב על ששמר עליו כתינוק. שואל רבי חיים פרידלנדר שאלה מתוחכמת: אילו שאלנו את היאור עצמו האם הוא רוצה שיכו אותו וייהפך לדם — מה היה עונה? ודאי שהיה רוצה! שהרי דרך זה נעשה קידוש ה' גדול — כל העולם רואה איך במאמר ה' נהפכים כל המים לדם, מופת עצום. אם כן, משה רבנו, בהכאת היאור, למעשה עושה לו טובה — מזכה אותו לקדש שם שמים! ואם היאור עצמו רוצה בכך, מדוע נמנע משה מלהכותו?
מתרץ רבי חיים פרידלנדר יסוד נפלא: כל מהותה של ההודיה היא רגש הלב — להרגיש בלב, רגשית, הכרת הטוב לאותו אחד שהיטיב עמך. ומכיוון שהדבר תלוי ברגש הלב, אדם המרגיש, גם אם משיקולים שכליים היה ראוי לעשות דבר, אינו יכול לעשותו — משום שהרגש עצמו מסרב. משה רבנו, מבחינת רגש הלב, מרגיש שהכאת היאור מאוסה, "שנואה" — שהרי הוא מכה במי שהיטיב עמו — ולכן אינו יכול לעשות זאת, אף שמבחינה שכלית ייתכן שזה מועיל ליאור עצמו.
וזהו חידוש נפלא: אדם צריך לא רק בשכלו להכיר טובה, אלא ברגש שלו — ואל לו, חלילה, לפגום ברגש הנפלא הזה. הכרת הטוב האמיתית אינה חשבון קר של תועלת, אלא תחושה חיה בלב, המונעת מהאדם לפגוע במי שהיטיב לו, גם אם שכלית ניתן היה למצוא היגיון בכך.
חידוש שני: משה רבנו מבקש מפרעה לשלח את עם ישראל למשך שלושה ימים בלבד, לזבוח לה' במדבר. וקשה: מדוע לא ביקש שישחרר אותם לגמרי, אחת ולתמיד? גם את זה, אילו רצה, יכול היה פרעה לעשות (ובוודאי משה פחד שגם שלושה ימים לא יאושרו).
מבאר רבי חיים פרידלנדר חידוש מדהים: אילו היה פרעה משלח את בני ישראל לעולם — לצאת ממצרים לחלוטין, בפעם אחת, ברשותו — היינו חייבים להכיר טובה לפרעה עצמו, שהרי "הוא" זה שהוציא אותנו מארץ מצרים. אבל הקדוש ברוך הוא רצה שכל הכרת הטוב על היציאה ממצרים תהיה מיוחסת רק לו: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" — כל ההכרה תהיה רק לבורא עולם, ולא תהיה בה אף טיפה של הכרת טוב, ולו הקטנה ביותר, גם לפרעה, שכביכול "שלח" אותנו מארץ מצרים.
ולכן ביקש משה רבנו רק שלושה ימים — כדי שכשעם ישראל יעזוב בסופו של דבר לגמרי, זה יהיה אך ורק בזכות ה', בבריחה ובניצחון אלוקי, ולא כתוצאה של "שחרור" שנתן פרעה מרצונו. עד כמה מגיעה מידת הכרת הטוב, שהתורה עצמה מקפידה שלא תיפול, חלילה, אפילו טיפת הכרה כזו במקום הלא נכון — כדי שהכרת הטוב תהיה שלמה, מיוחסת רק למי שראוי לה באמת.
יהי רצון שנזכה כולנו להכיר טובה בשלמות — הן ברגש הלב, והן בהכוונה הנכונה, למי שראוי לה באמת: לקדוש ברוך הוא לבדו.